יום שני, 15 בנובמבר 2010

דו"ח אישי משלוש הגרלות


"אני יודעת עכשיו שעדיף לי לבוא בלי ציפיות נוספות, ובכל מקרה אין לדעת מה יהיה. יש כל כך הרבה פרמטרים שיקבעו באותו זמן איך ארגיש בכל דקה ודקה."

בבואי לכתוב על ההגרלה, אשים עצמי בנעליי שם. פתחתי בירה שנייה לערב, ואני מוכנה לסיעור מוחות עם עצמי.

מלכתחילה חששתי לכתוב על ההגרלה. חששתי כי מה שהרגשתי בהגרלות כל כך מופשט וחסר צורה ומילים. ולכן גם כשאני מנסה לספר לאנשים שלא חוו את ההרגשה, אני נתקלת בקשיים.
כי הלא זה לא "אבל איזה הוראות יש שם".
כי יש הוראות מכל הסוגים והצורות.
זה איך שאני מרגישה בחלל חדש שאינו מוכר לי, עם אנשים אותם איני מכירה כלל, או מכירה באופן חלקי ביותר.

ולפני, אני מתרגשת. מהראשוניות שמצפה לי, כי כל אירוע כזה הוא ראשוני עבורי.
אני יודעת עכשיו שעדיף לי לבוא בלי ציפיות נוספות, ובכל מקרה אין לדעת מה יהיה.

יש כל כך הרבה פרמטרים שיקבעו באותו זמן איך ארגיש בכל דקה ודקה, החל מאיזה שיר מישהו ישים ועד אחד הדברים הכי נפלאים בעיני, להכיר אשה או איש חדשים ומעניינים.

"השאלה אחר כך היא איך ממשיכים הלאה? אם הוצאנו את החלק המעניין ולא-בהכרח-טוב שלנו, איך נוכל להמשיך ביום יום לשים מחסומים על עצמנו."


הייתי עד עכשיו בשלוש הגרלות.

ההגרלה הראשונה היתה ראשונית ביותר. אחריה הרגשתי שלא ארגיש דבר כזה לעולם שוב. אני עדיין מרגישה ככה. אולי ארגיש יותר, אולי פחות, אבל כמוה לא. המרחב הדירתי המצומצם גרם לי להגיע למעין אינטימיות אינסטנט עם אנשים שונים. ההרגשה שאני בסיטואציה ראשונית הממה אותי. אחרי ההגרלה הראשונה התהלכתי כמו בחורה מאוהבת, רק שהייתי מאוהבת לא באדם, אלא בסיטואציה. ההוראות ניתנות לי, אבל הבחירה בכל זאת בידי. התאהבתי בקבוצה של אנשים שיצרו יחד משהו בזמן נתון.

ההגרלה השניה לא עשתה לי טוב. אני חושבת שבגלל שבאתי עם הר של ציפיות מההגרלה הראשונה, ולא נתתי לעצמי פשוט להרגיש. הרגשתי שהכל זר לי, למרות שוודאי שהכל היה זר לי. המקום לא היה אותו מקום והאנשים היו ברובם לא אותם אנשים. הרגשתי שאני לא נותנת לאני להיות אני והכל היה מבולבל.

להגרלה השלישית הגעתי מוכנה בלי ציפיות. או אולי קצת מוכנה לקרב אחרי רסיסי שמועות ששמעתי מהגרלות אחרות.
"על החיים ועל המוות" אמרתי לעצמי. אם יהיה רע אני לא חוזרת שוב.
לא היה רע בכלל. היה נפלא. היה אחר.

אני חושבת שכשאנחנו חושבות אלו הוראות להביא להגרלה, ההוראות הקלות והמעניינות יותר ואולי אלו שאנו נוטות אליהן באופן טבעי הן הוראות "רעות". להכות מישהו, להעליב מישהו, או שיסתגר בשירותים עד ההוראה הבאה. גם חלק מפריצת הגבולות שאנו שואפות אליה בהגרלה היא להגיע לקיצוני הרע שלנו. לקחת את ההגרלה כבמה למשהו שלא נהיה בחיים היום-יומיים, או אולי משהו שהיינו רוצות להיות אבל בגלל מוסכמות חברתיות לא זוכה לצאת החוצה.

מעבר לזה, כמו שעפר כתב, ההגרלה משפיעה על ההתנהלות שלנו ביום יום. אנחנו משחקים קצת יותר בכלים שעומדים לרשותנו, גם באנשים סביבנו. המחשבה הזו הבהילה אותי (והייתה נכונה להפליא) כשהיא נהגתה בקול רם לא על ידי. מה יקרה אם אפנה את זה, לא במתכוון, לאנשים שיקרים ללבי? זו שאלה טובה: את מה נבחר להפנות מההגרלות ולמי? מה נשאר איתנו אחר כך?

כך יצא שקצת פחדתי לקראת ההגרלה השלישית. פחדתי על עצמי ועל מה שאולי יצא ממני, פחדתי ממה שאולי יצא מאנשים אחרים כלפיי.
אבל ההגרלה השלישית היתה נפלאה. במקרה או שלא, היו הוראות שאהבתי. אולי גם התעלמתי משאר הדברים ובחרתי לראות דברים מסוימים. ניתנה לי הזכות להיות בעולם קצת אחר למשך 3 שעות. לאהוב את האנשים סביבי, למרות שההיכרות שלי איתם הייתה מזערית.
הייתה לי הזכות לספר חלקי סודות, ללטף, להיחשף, לראות אנשים אחרים נחשפים, לשוחח, לחבק.
להשתחרר.
בהגרלה השלישית הרגשתי שאני מוציאה את הטוב שבי ושהאנשים סביבי טובים, וטובים אליי.

השאלה אחר כך היא איך ממשיכים הלאה? אם הוצאנו את החלק המעניין ולא-בהכרח-טוב שלנו, איך נוכל להמשיך ביום יום לשים מחסומים על עצמנו.
או לחילופין איך אמורים יום למחרת הגרלה ממלאת, כמו שהיתה לי ההגרלה השלישית, להחזיר את כל ההגנות שאנחנו עוטים על עצמנו. כך או כך, איך אפשר להמשיך כאילו כלום, כאילו שלא קיימת אלטרנטיבה.

(רותם)