יום שבת, 7 באוגוסט 2010

העניין הוא כמובן הרצון

"מסביב לכל זה יש ביצה שלמה של רצונות חלקיים, מוזרים, זרים, מטופשים, שאולים, דחויים, שאת יכולה להגיע אליהם ולאחוז בהם רגע חלקלקים ומפרפרים בין אצבעותייך דווקא אם את בניסוי והגבול בין הרצון שלך ללא-רצון-שלך מטושטש."


העניין הוא כמובן הרצון. שאלה עתיקה, שמנונית מרוב שימוש, גם בהסטוריה של הפילוסופיה וגם בהסטוריה האישית-הקולקטיבית שלנו: איך ישבנו בתיכון ובצבא (מצחיק שבצבא) על מיטות-היחיד שלנו והתווכחנו בלהט על רצון חופשי, ויכוחים מטאפיזיים מה זה בכלל רצון חופשי ואיפה יש לו מקום בין דטרמיניזם לבין אקראיות, ויכוחים מוסריים במתי אפשר לומר שמישהו פעל מרצונו החופשי ולהעניש אותו או לגמול לו, מתי לא. בדרך כלל, מתישהו במהלך הויכוח השתתקנו, ישבנו ונעצנו עיניים ביד שלנו המונחת מולנו באוויר וניסינו בכל הכוח להבין מה בדיוק הדבר שקורה כשאנחנו רוצים (מחליטים מרצוננו) להזיז את היד, איך רצון מתממשק אל רצף הזמן שבו יש יד נחה ואז יד זזה. אבל לא הצלחנו.

ועוד לפני כן, בילדות, היה המאבק כל הזמן על לעשות מקום למה שאנחנו רוצים בתוך הרצון של האחרים, המבוגרים, שהקיף אותנו מכל צד. החלום להיות גדולים כדי שאף אחד לא יגיד לנו מה לעשות ונוכל לעשות מה שאנחנו רוצים, מצד אחד. ומצד שני ידענו גם, בחמלה ובהתנשאות, שבמובנים רבים הגדולים הרבה פחות חופשיים לעשות את מה שהם רוצים מאיתנו. הם לא זחלו אף פעם מתחת לשולחן בזמן הארוחות, אלא נשארו מעליו לכודים בתוך שיחות סרק חוזרות על עצמן שלא באמת עניינו אף אחד מהם, משכלים בחוסר-נוחות רגליים בתוך נעליים בצבעים שחור וחום. לנו היו מגפי-גומי עם דגים צבעוניים עליהם, וקפצנו לתוך כל השלוליות שרצינו.

ואז בבגרות, להיות לבד בתוך העולם ולבחור ולהחליט, ואז למצוא את עצמך פשוט עושה את המתבקש מתוך המסלול שבו הלכת עד כה בלי קשר לרצון, או עושה דברים שאת לא-רוצה, או מפחדת לעשות דברים שאת רוצה, או מתלבטת בכל הכוח להבין מה את באמת רוצה בין שתי אפשרויות ואז מבינה שבהתלבטות מהסוג הזה את תמיד בוחרת באפשרות הראשונה, ולהרפות מכל זה בבת-אחת.

אז היה לנו תמיד עניין עם רצון, וברור עכשיו שגם תמיד יהיה.

אבל הניסוי מלמד דברים מעניינים בכל זאת - למשל שכל השנים האלה כשחשבתי על "רצון" חשבתי על הדבר הלא נכון. חשבתי על רצון אחד, כלומר הבחירה. אבל המרחב של הרצון הוא גדול הרבה יותר מנקודת הבחירה (הרגע שבו את רוצה להזיז את היד, והיד זזה). יש הרבה רצונות כל הזמן והתהליך שבו אחד מהם מתגבש ומוכתר בתור 'הדבר שאת רוצה באמת' מושפע מאוד דווקא משיקולים נוקשים של מסורת אישית והרגל, שמכוונים אותך לעשות את מה שנוח לך לדמיין את עצמך עושה, את מה שאת עושה בדרך-כלל, מה שקרן היתה עושה. אבל מסביב לכל זה יש ביצה שלמה של רצונות חלקיים, מוזרים, זרים, מטופשים, שאולים, דחויים, שאת יכולה להגיע אליהם ולאחוז בהם רגע חלקלקים ומפרפרים בין אצבעותייך דווקא אם את בניסוי והגבול בין הרצון שלך ללא-רצון-שלך מטושטש. זה כמו ההבדל בין הליכה לבין יוגה. יש המון שרירים שאף פעם לא הפעלת אותם.

בדרך כלל את תובעת מעצמך, והעולם תובע ממך, לחשוב ולמצוא ולעשות את 'מה שקרן רוצה לעשות', כלומר 'להיות קרן'. בניסוי את יכולה במידה מסויימת להיות לא-קרן. אני מחבבת את קרן אבל נחמד להשתחרר ממנה לפעמים.

(קרן שפי)

תגובה 1:

  1. אני רוצה (כן, רוצה) לשלוח לך שיר שכתבתי והלחנתי.
    שרה אותו חברה שלי, רונה בר, שהשתתפה היום בניסוי.
    http://www.mp3music.co.il/music/text.aspx?cid=62265&aid=5980

    השבמחק